<h1>תניא רבתי סימן ע"ה</h1>
<h2>דף טז:</h2>
אמר רבי לוי למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין. ותוקעין ומריעין כשהן עומדין. כדי לערבב את השטן. לפי שתקיעה מעומד יודע השטן שחייבין לתקוע. וכשהוא שומע תקיעה מיושב חושב השטן ואומר זמן גאולה הוא. דכתיב (ישעיה כ"ז) והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול וגו'. ואין לו פנאי להשטין. ירושלמי [עיין תוד"ה כדי ט"ז ע"ב] כד שמע שטן קל שופרא זימנא חדא. בהיל ולא בהיל. וכד תניין ליה. אמר ודאי ההוא שופרא דתקע שופר גדול. מטא זימניה למיתבלע. ומירתע ומתערבב ולית ליה פנאי למיעבד קטיגוריא. ופירוש כדי לערבב את השטן. לפי מה שמצינו באגדה, (תהלים נ"ז) אקרא לאלהים עליון לאל גומר עלי. הרי שנכנסו בית דין לקדש ראש השנה. הקב"ה אומר למלאכים הושיבו בימה הושיבו סניגורין. הושיבו סקריפטורין (סופרים) שהרי בית דין של מטה מקדשין ראש השנה. ישבו עד המנחה ולא באו עדים ונמלכו לעברו. מה הקב"ה אומר העמידו בימה העמידו סניגורין העמידו סקריפטורין שהרי בית דין של מטה נמלכו לקדש ראש השנה למחר. הה"ד (שם פ"א) כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב. ואם אינו חק לישראל אינו משפט לאלהי יעקב. למדנו מכאן שכל המלאכים סניגורין ומליצי יושר קרואין לדין. וכיון שמליצי יושר קרואים. מסתמא גם קטיגורין עומדין שם. וכך פירש רבינו חננאל ז"ל, כיון שמצאנו (איוב ל"ג) אם יש עליו מלאך מליץ. כך יש מלאך משטין. וכן פירש גם רבינו יוסף קרא בתחלת איוב. ויהי היום ויבאו בני האלהים להתיצב על ה' ויבוא גם השטן בתוכם. יום ראש השנה היה שכל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון לדין. וסניגורין מליצין יושר וקטיגורין מקטרגין. ובא השטן לקטרג. ולפי שהקב"ה חפץ לזכות ישראל בדין הודיעם הסניגור שיהיה להם, הוא השופר של איל, כדי שיזכור עקידת יצחק ויזכו בדין. בפסיקתא לאוהבו של מלך שהיה נדון לפני המלך. רמז לו המלך מנה לך דיקליקוס (מליץ, בלעז אדבוקאט"ו) פלוני ואתה זוכה בדין לפני. כך אמר הקב"ה לישראל תקעו לפני בראש השנה בשופר של איל ואני זוכר לכם עקידת יצחק ומזכה אתכם. וכיון שראש השנה הוא יום שכל העולם נדונין בו. והרי אנו צריכין להרבות תפלה ותחנונים ולתקוע על סדר הברכות. התקינו חכמים להקדים התקיעות שאנו תוקעין מיושב לערבב השטן, שכיון שהם תוקעין מיד הקב"ה זוכר להם לישראל עקידתו של יצחק כאילו אפרו צבור על גבי המזבח. כמה דתימא (בראשית כ"ב) אשר יאמר היום בהר ה' יראה. והשטן כשרואה את המזבח למעלה והאפר צבור עליו. ושומע את קול השופר מלמטה. מיד מתערבב ומשתומם. שהרי על קטיגוריא שלו נתנסה אברהם אבינו על בנו. כמו שנאמר (שם) אחר הדברים האלה והאלהים נסה את אברהם. אחר דבריו של שטן. וכיון שבאין להתפלל על סדר הברכות והתקיעות. הרי השטן מבולבל ומעורבב ואינו רשאי לקטרג ולעכב על תפלתן שלא תהיה נשמעת. והרי הן זוכין בדין. למדנו שהתקיעות דמיושב הם כדי לערבב את השטן ותקיעות דמעומד שהם על סדר הברכות הם העיקר. וכן דעת רוב הגאונים ז"ל. א"כ טוב לתקוע כל שלשים תקיעות מעומד על סדר הברכות כמו שתקעו מיושב. אך קשה לשנות מנהג קדמונינו ז"ל.
<h2>דף לב.</h2>
שנו חכמים אין פוחתין מעשרה מלכיות. ומעשרה זכרונות. ומעשרה שופרות. ר' יוחנן בן נורי אומר אם אמר ג' מכולן יצא. כנגד תורה. נביאים. וכתובים. ואמרי לה כנגד כהנים. לוים. וישראל. והלכתא כר' יוחנן בן נורי. ואע"ג דהלכה כר' יוחנן בן נורי מנהגנו כתנא קמא להזכיר עשרה מכל אחד ואחד. ג' מן התורה. וג' מן הכתובים. וג' מן הנביאים וחוזרין ומשלימין בשל תורה. בין למלכיות. בין לזכרונות. בין לשופרות. כדתניא א"ר אליעזר בן יסוי ותיקין (תמימים) היו משלימין אותם בשל תורה. ואין מזכירין מלכיות זכרונות ושופרות של פורענות. ואין מזכירין זכרון של יחיד אפילו לטובה. כגון (נחמיה ה') זכרה לי אלהי לטובה. (תהלים ק"ו) זכרני ה' ברצון עמך. תנא (דברים ו') שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. זה מלכות. ומנהגנו להשלים למלכיות שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. אמר רב חננאל אמר רב כיון שאמר ובתורתך כתוב לאמר שוב אינו צריך. וכן אמר ר' יהושע בן לוי אחד יחיד ואחד צבור כיון שאמר ככתוב בתורתך שוב אינו צריך. כתב רבינו יצחק פאסי ז"ל דאפילו בהנך קראי דמלכיות וזכרונות ושופרות. כיון שאמר ובתורתך כתוב לאמר שוב אינו צריך. אבל רבינו שלמה ז"ל פירש להא דרב בקראי דמוספין כיון שאמר ובתורתך כתוב לאמר שוב אינו צריך לומר פסוקין דמוספין. ורבותיו מפרשי לה בקראי דמלכיות וזכרונות ושופרות. וקשיא ליה עלה דהא לא כרבנן ולא כר' יוחנן בן נורי. וכן כתב בעל עשרת הדברות דהא דרב חננאל אמר רב בקראי דמוספין קאי. אבל במלכיות זכרונות ושופרות לא קאמר. דהא בהדיא תנן אין פוחתין מעשרה מלכיות וכו'. הני עשרה פסוקים א"ר לוי כנגד עשרה הלולין שבו הללוהו בתקע שופר. רב יוסף אמר כנגד עשרת הדברות. ר' יוחנן אמר כנגד עשרה מאמרות. ירושלמי, כנגד עשרה קילוסין שאמר דוד בהללו אל בקדשו. עד כל הנשמה תהלל יה. זכרונות כנגד עשרה וידוין שאמר ישעיה (א) רחצו וכו'. שופרות כנגד שבעה כבשים ופר ואיל ושעיר. ובכתובים אומר ובדברי קדשך כתוב לאמר. לפי שנאמרו ברוח הקודש. ובנביאים על ידי שליח. וכתב בעל עשרת הדברות בשם רבינו אב"ן גאות ז"ל. מעלה הוא דעבוד ביה רבנן בכתובים לאומרו באמצע. ורבינו האי אמר רבנן בתראי נהוג למימר נביאים קודם כתובים. ולאחר שהתפללו בלחש חוזר החזן ומסדיר התפלה ומשמיעה בקול לרבים. ואז תוקעין על סדר הברכות ואומר אבות. וגבורות. וקדושת השם. וכולל מלכיות עם קדושת השם.
ותוקע תשר"ת פעם אחת. זכרונות, ותוקע תש"ת פעם אחת. שופרות, ותוקע תר"ת פעם אחת. ויש אומרים שצריך על סדר הברכות. תשר"ת למלכיות ג' פעמים. וכן תש"ת לזכרונות ג' פעמים. וכן תר"ת לשופרות ג' פעמים. ויש שמצריכין לתקוע על כל ברכה וברכה של מלכיות זכרונות ושופרות תשר"ת תש"ת תר"ת. ומנהג פשוט בידינו לתקוע תשר"ת למלכיות, ותש"ת לזכרונות, ותר"ת לשופרות. ועל אלו התקיעות של סדר ברכות אינו צריך לברך. שהרי כבר בירך בתקיעות שמיושב. ועל כל ברכה וברכה לאחר התקיעות מנהגנו לומר היום הרת עולם וכו'. עד ותקבל ברחמים וברצון סדר מלכיותינו. ובשניה סדר זכרונותינו. ובשלישית סדר שופרותינו. ופתרון היום הרת עולם. יש מפרשים אותו על לשון המקרא (ירמיה כ') ורחמה הרת עולם. הרחם שלה תהיה הריון של עולם. כלומר שהריונה תשהה בגופה עולמית. והיום הזה היה הריונו של עולם והיום הרתה הארץ כל תולדותיה. שהרי בתשרי נברא העולם. כדאמרינן [כ"ז ע"א] כמאן מצלינן האידנא זה היום תחלת מעשיך. כרבי אליעזר דאמר בתשרי נברא העולם. ולפי דקדוק הלשון לא יתכן לפרשו כך. כי היום לשון זכר ועולם לשון זכר. והרת לשון נקבה. ומה שכתוב ורחמה הרת עולם, הרת נופל על הרחם ועל האשה שאמר למעלה ותהי לי אמי קברי ורחמה הרת עולם. לפיכך נראה כמו שמצאתי למפרש אחד שפירש היום הרת עולם. היום הוא יום הדין של עולם, והראיה מקום שנאמר במשלי, ריב או מדון או מצה. מתרגמינן אותו הרת. הא למדת שהוא לשון דין. גם טופס היום הרת עולם מוכיח שכן פתרונו. שהרי אומר אחריו היום יעמיד במשפט כל יצורי עולם. ולבסוף אומר ותוציא לאור משפטנו.
א"ה בכת"י אחר יש שינויים בסידור הדברים וכפי הנראה במהדורא בתרא שינה רבנו את סדר הדברים, וכתב תחילה ליישב פי' הגאונים, ואח"כ כתב פי' ר"ת, וז"ל בכת"י, ופירשה הרב בפסוקי המוספין בלבד ולשון הגאונים עיקר שהוא קבלה אפילו ביד רבותיו של רבינו שלמה, ועוד דלישנא דגמרא הכי דאמרינן אילימא משום דכתיבי בהו קראי והאמר רב חננאל וכו' משמע דלרב חננאל וכו', ובודאי קושית הרב אינה קושיא דאליבא דכל אתי שפיר, דר' יוחנן בן נורי אמר אם אמרן שלש מכולן יצא, לפיכך אם אמר כי המלכות שלך היא ולעולמי עד תמלוך בכבוד ככתוב בתורתך וכן כתוב בדברי קדשך וכן כתוב על ידי עבדיך הנביאים יצא כאלו הזכיר שלשה פסוקי מלכות, ומשום הכי אקשינן למה מוציאן שליח ציבור מוטב שיתפללו הציבור ויזכירו שלש מכולן כר' יוחנן בן נורי, ולא הפסוקים עצמם אלא יאמרו במקומן ככתוב, דהא אמר רב חננאל כל מקום שאמרו להזכיר פסוק כיון שאמר ובתורתך כתוב שוב אינו צריך, והילכך אינו צריך להזכיר לא פסוקי מלכיות ולא פסוקי מוספין, ובתוספות אמרו בשם רבינו תם והיאך איפשר לומר כן וכו', זהו עיקר הפירוש, ולפיכך נהגו כו' (ע"כ הנוסח שבכת"י ממהדורא אחרת, ובמקומות שכתוב "וכו"' הכונה לדברים שנכתבו בפנים באורך)
אין פוחתין מעשרה מלכיות מעשרה זכרונות מעשרה שופרות ר' יוחנן בן נורי אומר אם אמרן שלש שלש יצא, אמרו הגאונים אין פוחתין מעשרה אבל אם בא להוסיף מוסיף, ואחרים הקשו והא בגמרא אמרינן הני עשרה כנגד מי מר אמר כנגד עשרת הדברות שנאמרו למשה בסיני ומר אמר כנגד עשרה מאמרות שבהן נברא העולם, אם כן אין מוסיפין כמו שאין גורעין, ולאו מילתא היא דהכי נמי אמרינן [מגילה כ"א ע"ב] אין פוחתין מעשרה פסוקים בבית הכנסת וידבר עולה מן המנין, ואיתמר עלה נמי כנגד מי כנגד עשרת הדברות וכנגד עשרה מאמרות ואעפ"כ מוסיפין עליהם, וזו הגרסא שאמרתי הני עשרה כנגד מי היא גרסת הגאונים ז"ל וכן בכל ספרי ספרד, אבל בתוספות גורסין הני עשרה מלכיות כנגד מי, והקשו תימה אמאי לא דייק נמי אזכרונות ושופרות כנגד מי, והביאו אגדה ירושלמית לתרץ השאלה בדוחק, ואינו אלא טעות בספרים שלהם, ור"ח ז"ל נמי כך גרסתו כמו שאמרתי.
ופסקו בגמרא הלכה כר' יוחנן בן נורי שאם אמר שלש מכולן יצא, וכתב בהלכות של רבנו ז"ל ואסיקנא בסוף פירקין [ל"ה ע"א] אמר רב חננאל כיון שאמר ובתורתך כתוב לאמר שוב אינו צריך בין יחיד בין ציבור, וכן הילכתא, נראה מדבריו שהוא מפרש הא דרב חננאל בפסוקי מלכיות וזכרונות ושופרות, וכן כתבו הגאונים וכן כתב בהלכות גדולות וכן כתב רבינו שלמה בשם רבותיו, אבל הוא הקשה שאי אפשר לומר כן דאי הכי הא דרב חננאל דלא כרבנן ודלא כר' יוחנן בן נורי, ופירשה הרב בפסוקי המוספין בלבד ופי' דה"ק אילימא משום דנפישי בהו קראי דמוספין דר"ח ור"ה וקראי דמלכיות זכרונות ושופרות והאמר רב חננאל כיון שאמר נעשה ונקריב לפניך כמו שכתבת בתורתך שוב אינו צריך לומר קראי דמוספין, זהו פירושו, ואינו נכון כלל בלשון הגמ', ויש להקשות הרבה על הפי' הזה, ועוד שאין בנוסח הגמ' דנפיש בהו קראי אלא דכתיבי בהו קראי, ושינוי הוא ששינה רש"י ז"ל לפי פירושו, וכ"ש דמלכיות זכרונות ושופרות ביום הכפורים בשחרית היו ולא במוספין (דהתם) [דהשני] מתקיע בשעת השמד שנו ובשעת היובל אין שמד ויש שלום, אלא כדברי הגאונים עיקר.
והקושיא שהקשה רש"י דא"כ [דרב חננאל] דלא כרבנן ודלא כר' יוחנן בן נורי, הכי אמרו בתוספות בשם ר"ת דת"ק (כר') [ור'] יוחנן בן נורי היכא דאתחיל פליגי ולא יפחות למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה, אבל יכול לפטור עצמו לגמרי על ידי ובתורתך כתוב, אבל מקראות של מוסף צריך להזכיר לעולם, ודברים אלו שלג שניר דתנא תני אין פוחתין והדר קתני דיעבד ואם אמר ז' יצא ור' יוחנן בן נורי ג' יצא, והוא אומר אינו צריך ואם התחיל צריך עשרה ובדיעבד יצא בז' או בג', וכל אין פוחתין דכולי תלמודא אפי' בדיעבד הוא [עד] דתני עלה ואם ויצא, ועוד שעשה את הטפלה עיקר והחמיר בפסוקי המוספין יותר מן המלכיות, וכי היכן הוזכר בתלמוד שיאמר אדם פסוקין במוסף כלל, דבר זה לא מכתב כתיב ולא מתנן תנן וליתא לא בספרא ולא בספרי ולא בגמ', ותפלת המוספין אינה אלא שיאמר אדם השיבנו לירושלים בית מקדשך ונעשה ונקריב לפניך כמוסף היום הזה, ובירושלמי בפ' תפלת השחר אפי' אמר ונעשה לפניך חובותינו בתמידי יום ובקרבן מוסף יצא.
אבל פי' השטה הזו כך הוא, דמקשינן למה ש"צ מוציאן משום דכתיבי קראי כלומר מלכיות זכרונות ושופרות והאמר רב חננאל בכל מקום שאמרו להזכיר פסוק כיון שאמר ובתורתך כתוב לאמר שוב אינו צריך, שזה עולה לו במקום הפסוק, הילכך אם אמר כי המלכות שלך היא ולעולמי עד תמלוך בכבוד ככתוב בתורתך, וכן כתוב בדברי קדשך וכן כתוב ע"י נביאך יצא, כאילו הזכיר פסוקי המוספין עצמן, ומוטב שיתפללו הצבור ויזכירו ג' מכולן כריב"נ, ולא הפסוקים עצמן אלא שיאמרו בהן ככתוב, וכן במוספין, ולא שיפטרם ש"צ ותבטל מהן תפלת הצבור לגמרי, זהו פי' שיטה זו, והוא נכון ומחוור וכפי קבלת הגאונים.
<h2>דף לב:</h2>
ומפני מה תוקעין בתפלת המוספין ואין תוקעין בתפלת שחרית. אמר רבי יוחנן בשעת הגזירה שנו. כלומר משעת הגזירה ואילך התחילו לתקוע במוספין. שמתחלה קודם הגזירה היו תוקעין בשחרית כדרך שאנו תוקעין במוסף, משום זריזין מקדימין למצות. ומשעת הגזירה ואילך אע"פ שבטלה הגזירה התקנה במקומה עומדת. ונקבע לתקוע במוספין. ירושלמי שלפי הגזירה היו ותקעו בשופר כסבורין שונאים שעליהן הם באים. עמדו עליהם והרגום מכיון דאינון חמיין דעיילי לבית כנשתא וקרו קריאת שמע ומצלו וקרו באורייתא ובאפטרתא, אמרין בנימוסהון אינון עסקין. אגדה [עיין ירושלמי פ"ד ה"ח] (תהלים י"ז) שמעה ה' צדק. זו קריאת שמע. הקשיבה רנתי. זו תפלה. האזינה תפלתי בלא שפתי מרמה. זו תפלת מוסף. ואחר כך מלפניך משפטי יצא. והטעם כדי שיהו מלאי מצות בשעת תקיעה. ויגינו עליהן המצות מפני הקטיגור.
<h2>דף לג:</h2>
לאחר שהפטירו בנביא. אוחז הבקי שופר של איל בידו ומברך בא"י אמ"ה אקב"ו לשמוע קול שופר. ומברך שהחיינו. ולמחר אינו מברך שהחיינו. אך אם חל יום ראשון של ראש השנה להיות בשבת שלא תקעו בשופר. למחר ביום ראשון שהוא שני של ראש השנה מברך שהחיינו. ומנהגנו שהבקי תוקע מעומד. אע"פ שהצבור יושבין באלו התקיעות. ומצאתי בתשובת הגאונים ז"ל דתקיעת שופר מעומד. דגמרינן לה מחצוצרות דכתיב (במדבר י') ותקעתם בחצוצרות. וגמירי דחצוצרות בעמידה. ותו גמרינן לה מן (שם) וכי תבואו מלחמה בארצכם וגו', עד ותקעתם בחצוצרות. וההיא תקיעה בעמידה. והחבר ר' בנימין בר' אברהם הרופא ז"ל כתב דממילא מסתברא שצריך התוקע לתקוע בעמידה. כיון שהיום יום דין. ותקיעת שופר היא מלמדת סניגוריא עלינו. לזכר עקידת יצחק. לכך ראוי לעמוד המליץ לפני הדיין. דהא קיימא לן בעלי דין בעמידה. ואם תאמר א"כ יעמדו גם הצבור בעמידה, שהרי הן בעלי דינין הנידונין לפני הדיין. מסתברא כיון שעתידין לעמוד בתקיעות שעל סדר הברכות שהן עיקר המצוה. ותקיעות אלו אינן אלא כדי לערבב את השטן. לכך אין מטריחין הצבור לעמוד, ע"כ דבריו. ועוד יש לומר בפנים אחרות. לפי שהבקי תוקע (את) השופר הוא שליח צבור. והוא במקום כל הצבור הוא תוקע בעמידה. ומאחר ששלוחם הוא. שלוחו של אדם כמותו. לפיכך אין צריכין לעמוד. או יש לומר מה שאין הצבור עומדין כבעלי דנין. כבוד צבור שאני. ותוקע תשר"ת שלשה פעמים. תש"ת ג' פעמים. תר"ת ג' פעמים. שהן שלשים תקיעות בין כולן. תשר"ת. תקיעה. ג' שברים. תרועה. תקיעה. תש"ת. תקיעה. ג' שברים. תקיעה. תר"ת. תקיעה, תרועה, תקיעה. ושאר עניני הכשר שופר והתקיעות כתובים לפנינו לאחר כל סדר התקיעות וכל סדר ענין התפלה. לאחר שתקעו מיושב אומר תהלה ומחזירין ספר תורה למקומו, ואומר קדיש עד לעילא ומתפללין תפלת מוסף בלחש. ומתפללין ט' ברכות כנגד תשע אזכרות שהזכירה חנה בתפלתה. ואלו הן תשע ברכות. אבות. וגבורות. וקדושת השם. מלכיות. זכרונות. ושופרות. עבודה. והודאה. וברכת כהנים. וכולל קדושת היום ומלכיות בברכה אחת. אבות וגבורות וקדושת השם מתפללין כסדר שחרית. אתה בחרתנו. ומפני חטאינו. ובכן יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתעלינו לארצנו. ומוסף יום הזכרון הזה. ובחדש השביעי. ואם הוא שבת אומר מוסף יום המנוח הזה ומוסף יום הזכרון הזה. וביום השבת. ובחדש השביעי. הכל ככתוב בסדור של ראש השנה. ואין מנהגנו להזכיר של ראש חדש בראש השנה. ויש שמזקיקין לומר ובראשי חדשיכם וכל הפסוקין של מוסף של ראש חדש. ואחר כך אומרים ובחדש השביעי באחד לחדש. גם בשם רבינו שלמה ז"ל מצאתי שצריך להזכיר פסוקין של ראש חדש. אבל רבינו חננאל ז"ל פירש שאינו צריך להזכיר של ראש חדש. דאמרינן בירושלמי בפרק בכל מערבין. [ה"י] ר' יעקב בר' אחא בשם ר' יוסי העובר לפני התיבה בי"ט של ראש השנה אינו צריך להזכיר של ראש חדש. ופירש אינו צריך להזכיר מוסף של ראש חדש. והחבר ר' צדקיה בר' אברהם הרופא ז"ל כתב, אינו צריך להזכיר של ראש חדש כגון ותתן לנו ה' אלהינו באהבה את יום הזכרון הזה ואת יום ראש החדש הזה. וכן נמי אינו צריך לחתום מקדש ישראל ויום הזכרון וראשי חדשים. אבל הפסוקים של ראש חדש צריך להזכיר. אבל מנהג פשוט בידינו שלא להזכירם כלל. וכשמגיע לושני תמידין כהלכתן אומר עלינו לשבח. ומתחיל סדר מלכיות. על כן נקוה לך ה' אלהינו וכו'. ואם הוא שבת אומר ישמחו במלכותך. ואחר כך אומר עלינו לשבח. ומזכירין פסוקין של מלכיות מן התורה ומן הכתובים ומן הנביאים. ומנהגנו להזכיר של כתובים באמצע וחוזרין ומשלימין בשל תורה. ולאחר סדר המלכיות חוזרין לסדר קדושת היום. אלהינו ואלהי אבותינו מלוך על כל העולם כלו בכבודך וכו'. והשיאנו. וחותמין כסדר שחרית. מלך על כל הארץ מקדש ישראל ויום הזכרון. ואם הוא שבת חותם מלך על כל הארץ מקדש השבת וישראל ויום הזכרון. ומתחילין סדר זכרונות. אתה זוכר מעשה עולם וכו'. ומזכירין פסוקין של זכרונות מן התורה ומן הכתובים ומן הנביאים כסדר מלכיות של כתובים באמצע. וחוזרין ומשלימין בשל תורה. ואחרי המקראות אומר אלהינו ואלהי אבותינו זכרנו בזכרון טוב לפניך וכו'. עד ועקדת יצחק לזרעו תזכור. בא"י זוכר הברית. ומתחילין סדר שופרות. אתה נגלית בענן כבודך. ומזכירין פסוקין של שופרות מן התורה ומן הכתובים ומן הנביאים. כסדר מלכיות וזכרונות של כתובים באמצע. וחוזרין ומשלימין בשל תורה. ואחרי המקראות אומר אלהינו ואלהי אבותינו תקע בשופר גדול לחרותנו וכו'. עד מאזין תרועה ואין דומה לך, בא"י שומע תרועה. ואומר עבודה והודאה וברכת כהנים. ואומר בהודאה זכור רחמיך. וכתוב לחיים ובשים שלום אומרים בספר חיים. הכל כמו שכתוב בסדור של ראש השנה.
